חברות הקהילה שלנו מספרות למה הן התחילו לרוץ?

הדס הורדי

רונית אזולאי

פאולה רוזנברג

עמית לאופר כץ

שרית מזור

רותם דר

הדס הורדי

מיכל הראל

שרון גבריאלוב

אלירז שור

"טוב, אני לא יודעת איך להתחיל את זה בלי להדאיג את הציבור באיזו פתיחה פומפוזית, אז ישר לעניין. אמ;לק: הייתי פדלאה איומה, התחלתי לרוץ(!!!)
אם אתן מכירות אותי יותר מטיפה, כנראה שהמשכתן לקרוא אחרי האמ;לק, כי אתן יודעות שמדובר בחדשות מאד מרעישות, על גבול הלא סבירות. כל חיי הייתי פדלאה. אבל ממש.

ספורט היה מאמלל אותי. שנאתי להתנשף, נגעלתי מלהזיע, כל פעילות אירובית היתה סבל נפשי ופיזי מוחלט, ולא אנדורפינים ולא אדרנלין - שום דבר פשוט לא עבד לי.

בשנה וחצי האחרונות התחלתי לעשות פילאטיס מכשירים וזה הדבר הספורטיבי הראשון שהתמדתי בו בחיי, דבר באמת מרשים כשלעצמו, אבל הי, ריצה.

אז האמת היא שאני לא באמת יודעת מה גרם לי *לרצות* להתחיל לרוץ, יש שם כמה גורמים שאני יכולה להניח, אבל מה שהזיז אותי בסוף מהכורסה היה המודעות והסרטונים המטורגטים היטב של Laliway , והאלגוריתם של פייסבוק שגרם להם לצוץ לי יותר ויותר אחרי כל פעם שלחצתי עליהם.

נשמע מעצבן, לא? אז זהו, שהן פשוט דיברו ממש עלי בכל אחד מהם. ״נשים שאף פעם לא רצו״ ״לא חשבת שאת יכולה לעשות ספורט חוץ מפילאטיס אולי״, כאלה.

והכי חשוב: המטרה שלהן היא לא להכין אותך למרתון או למירוץ הלילה הבא, אלא פשוט להכניס את הריצה לחיים כמשהו שלך עם עצמך. איכשהו זה עבד עלי. בלי לספור קילומטרים ומהירויות ובלי תחרות עם אף אחד חוץ מעצמי והדחף/חשש שלי להתפגר באמצע הטיילת.

אז בשלושת השבועות האחרונים אני קמה פעמיים בשבוע בציפייה(!) ויוצאת לאימון של חצי שעה.
מתחילות מדקה ריצה ושתי דקות הליכה.הבוקר כבר רצתי שלוש דקות בין ההליכות (שנשארו שתי דקות). זה נשמע מעט, אבל זה המון! אני מזיעה כמו שלא הזעתי בחיים, אבל תחושת ההישג פשוט מדהימה...

זה עובד ככה: נרשמות ומקבלות לינק לאתר שיש בו אימונים מוקלטים. את נועלת נעליים ויוצאת מהבית, וזהו! יש מאמנת שמדברת לך באוזן על כל מיני דברים שאם תדברי איתי עליהן בארוחת צהריים אני אגלגל עליך עיניים למוות, כמו תזונה, קניות של בגדי ספורט ותרגילי מתיחה. אבל א. היא מצחיקה לאללה וב. היא גם אומרת לי מתי לרוץ, מתי ללכת, מתי להסתובב ולהתחיל לחזור הביתה כי עבר חצי, ועל הדרך, גם שאני מדהימה ומהממת. אז אני מקשיבה. ורצה.

ויש בנוסף גם קבוצת פייסבוק של נשים שעושות בדיוק בדיוק את אותו דבר, ואנחנו מרימות לעצמנו ואחת לשניה, מתייעצות, מקטרות (האמת ממש בקושי!) וממליצות המלצות, וגם מייל יומי עם עצות או סרטונים, כל יום בנושא אחר. לא חופר ומעוצב יפהפה! ואחרונה חביבה יש את יעל, שמדי פעם שולחת ווטסאפ אישי לגמרי לשאול מה נשמע.

קיצר, יאאאלה אתגר 2!

נ.ב. עכשיו שהפכתי לאשה שעושה ספורט (חמסה טפו) אני קצת פחות חוששת שעומדים להעיף אותי מתל אביב, אבל אם אני מאיימת לאמץ כלב או להפוך לטבעונית מטיפנית תזעיקו את הרשויות, טוב?"

שירי לילוס

"היי, אני שירי.
ילדה אסתמטית.
זאת שהולכת במקום לרוץ כשהמורה לספורט לא מסתכלת. רקדנית.
חיילת. יש לי פטור מריצות בבוקר.
אמא לשלושה. אחרונה בסדר העדיפויות. מתרגלת פילאטיס פעמיים בשבוע. ממש טובה בזה.
מסתכלת על היפות האלה שרצות. איך עליהן טייץ ונעלי ספורט נראה הדבר המושלם....?
נרשמת לסדנה וירטואלית כדי להגיע לבטן שטוחה. לא מתרגלת אפילו פעם אחת. קונה נעלי ספורט לבת שלי. יש מבצע 1+1 קונה גם לעצמי, לכי תדעי. מתחילה לחשוב בכיוון של תזונה. מתחילה הליכות שלוש פעמים בשבוע. וואלה כיף, קצת מונוטוני...
משנה תזונה כדי להיפרד מכאבי הבטן. כשאני בשליטה על התזונה אני קלילה ויש לי בטן שטוחה!
מה עוד אני יכולה לתת לעצמי?
מחליטה להירשם לאתגר הריצה של Laliway.
עושה את זה - נרשמת לאתגר. רצה שתי דקות. קונה לי נעליים חדשות. לוקחת את הנעליים לחופשה ורצה!
מעיזה ללבוש ביקיני. זה הזמן שלי. זו הזכות שלי. מגיע לי, לעצמי.
קמה בבוקר,נועלת נעליים רצה שלוש דקות ברצף!
מוצאת את עצמי רצה במעלה הגבעה עם קטני שנגמר לו הכוח על הקורקינט. מי הייתה מעלה על דעתה?!!
פתאום הריצה היא לא רק ריצה, היא גם הזמן שלי לעצמי, השקט שלי, זמן איכות עם הילד שלי, רק שנינו.
מגיע לי."

מיטב דהן

"בוקר אחד קמתי, וגיליתי שיומולדת ה-40 שלי ממש מעבר לפינה. הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי: את יודעת שאם לא תעשי משהו, זה רק ילך ויהיה יותר גרוע? השמנה, מחלות חלילה, חוסר נוחות בגוף שלך…

ואז הגיע צוקי עם הצעה מפתיעה: ריצה לבלתי רצות! הפרסומת של laliway ממש דיברה עליי. אישה עסוקה (מהנדסת תוכנה, 6 ילדים, פעילה בקהילה) שבשבילה ריצה היא האוורסט.

כלומר, פעם הייתי ממש ספורטיבית, אבל גם אז ריצה ארוכה לא נראתה לי אפשרית.

ליאת (המאמנת שמדברת איתי באוזן) לימדה אותי, בצעדים של תינוק, להרחיב את גבולות היכולת שלי! פתאום מצאתי את עצמי מחכה לערב לצאת לעוד ריצה! כבשתי את האוורסט שלי!

יחד עם ההחלטה להתחיל לרוץ והדרך שאני עוברת קרו עוד כמה דברים משמעותיים - החלטתי לאכול יותר נכון, לקחת את הכל בקצב שלי. מצאתי את עצמי הרבה יותר מחוברת לגוף שלי.

ההצלחה הזו שחוויתי בריצה הזכירה לי שכנראה יש הרים נוספים שנראים בלתי עבירים, אבל עם מיקוד והתמדה אצליח לעבור אותם.

גם מול הילדים שלי, העובדה שאמא לא רק מדברת על אורח חיים בריא אלא משתדלת ומצליחה ליישם אותו, היא בונוס עצום. החלטתי לקחת את הבן שלי, שמתמודד עם בעיות של ביטחון עצמי ודימוי גוף, איתי לריצות. זה זמן איכות מדהים של שנינו ובדיוק כמו שקרה לי, הריצה נותנת לו תחושת מסוגלות עצומה.

תכל'ס, נתתי לעצמי מתנה מדהימה ליומולדת 40 :)"

אביגיל ריגלר שעובי

קנאה היא רגש שמעורר אצל רובנו אי נוחות.
אני מרגישה שקנאה היא קצת "הילדה הרעה" שאף אחד לא רוצה להיות החבר שלה וזה מעציב.
כי כמו כל רגש וכל דבר בחיים יש לה גם צדדים חיובים. יין ויאנג.

לדוגמה, הבוקר יצאתי לאימון ריצה. מיוזמתי.
יש מצב שחלקכם חושבים "יו! איזה אלופה! מלכה!" וחלקכם "משוגעת! גם אם היו משלמים לי לא הייתי רצה."

נכון, אני מטפלת ברפואה סינית, מבינה את חשיבות התנועה, תזונה נכונה, איזון, שינה טובה ועוד ועוד לגוף שלנו ולאיכות החיים.
אז מה? זה שאני מבינה משהו לא אומר שזה יקרה.

בסופו של דבר מה שהניע אותי להזיז את התחת, להירשם, לשלם ובאשכרה לצאת לריצה\הליכה הבוקר היה קנאה טהורה לבחור שלצידי.

לא פעם מצאתי את עצמי מוציאה את העצבים שלי עליו, על המשמעת שלו. (גם כן מילה מעצבנת. משמעת עצמית 🙄)
כעסתי, התעצבנתי, רבנו על זה המון. המון (!!!) ועמוק בפנים כל הזמן אמרתי לעצמי "למה הוא מצליח ואני לא? איך הוא קם בחמש וחצי, יוצא לאימון כמעט כל בוקר, אוכל מאוזן (יחסית) ולא מתלונן לכל העולם על זה?!
(תרגעו, אני לא רואה את עצמי קמה בחמש וחצי בבוקר לשום מקום מלבד לטיסה כלשהי.)
נכון, נכון. כל אחד שונה, לכל אחד יש את היכולות והייחודיות שלו, לכל אחד דברים אחרים חשובים.
אבל אלוהים אדירים כמה שאני ירוקה מקנאה כלפי הבחור הזה שאני כל כך אוהבת ומודה כמעט כל יום (כשהוא מעצבן אותי אז פחות 🤷‍♀️) שהוא איתי במסע.

איפה שהוא במוח יש לי פנטזיה-תמונה שאנחנו מהזוגות הדביקים האלה, המעצבנים שרצים יחד. בעעע
והטריגר לפני האחרון, היה בחופשה המשפחתית האחרונה בצרפת שם יצאנו לכמה הליכות יחד בתוך היער, בגשם והייתה שם תחושה מופלאה של "יש! זה באמת יכול לקרות! אנחנו באמת יכולים לעשות ספורט ביחד בלי שאתעצבן עליו."

אז בשבוע שעבר נרשמתי לאתגר הראשון של Laliway Israel וכל כך חיכיתי להתחיל כבר. ואז ביום שני ירד מבול, גם בשלישי וכבר ראיתי את החלום הקטן הזה מתמוסס לו.
אבל הבוקר לא ירד גשם ואחרי שחזרתי מפיזורי הבוקר התלבשתי ויצאתי. (וסתם כדי לעצבן את הבחור המופלא שלי לקחתי לו את מעיל הריצה, טורקיז זה גם סוג של ירוק, לא?)

קנאה היא לפעמים דבר נהדר."

אורית הורוביץ

"כשגרתי בארגנטינה שמתי לב להבדל תרבותי מהותי.

כששואלים ארגנטינאי איך להגיע לאיפשהו, כמו לדוגמא איך מגיעה לחנות האמפנדס הקרובה, הוא יענה כמה בלוקים (cuadras) צריך ללכת כדי להגיע לשם. אם שואלים ישראלי התשובה תהיה כמה זמן הליכה לוקח להגיע לשם. "5 דקות אתה שם" לעומת "4 בלוקים והגעת". לא הצלחתי להתחבר לזה למרות שממש ניסיתי. אני הרי ישראלית שאוהבת לשמוע את התכל'ס, כמה זמן לוקח לעשות משהו כי זמן הוא משאב יקר...

ואז פגשתי את Laliway, ואמרו לי שאני יכולה ללמוד איך לרוץ בשני אימונים של חצי שעה פעמיים בשבוע. זה פחות משני פרקים של בית הנייר.

אין שם דיבור על המרחקים. אין שם דיבור על ההרשמה הקרובה למרתון יום/לילה/חגיגת חסימת הכבישים בכל העיר + קניית קיט וחולצה בצבע זרחני וחושני. "את תלמדי איך להכניס את הריצה לחיים שלך". "אתגר ריצה לנשים שלא רצות" הן אמרו.

מכיוון שאני עונה בול על הקריטריונים החלטתי להיענות לאתגר והיום סיימתי את החודש הראשון. וממש נהניתי. נשבעת.

הן מצאו דרך כל כך חיובית ומעצימה להנציח את הרוח של אלה ללי דן ז"ל, חברה שלהן שנהרגה במהלך טיול בדרום אמריקה לפני 9 שנים.

איזה מיזם מקסים ובריא לגוף ולנפש - Laliway - לנשים שתמיד רצו להתחיל לרוץ. תודה."

מוריה יהושע

"אבא שלי תמיד אמר: "כשהתלמיד מוכן המורה מגיע". וככה, בדיוק בתקופה בחיי שהתחלתי לעבור תהליך עם עצמי, להיפתח לדברים חדשים, לנקות אבק מחלומות ישנים, ולהעז להשתנות, מצאתי את אלו שיעזרו לי לעשות את זה בדרך שהכי נכונה לי עם Laliway.

פעמיים בשבוע יצאתי עם העגלה והכלבה והאזניות.
וככה למדתי איך נכון לרוץ, איך נכון *לי* לרוץ,
גיליתי כמה הריצה נותנת לי חופש- חופש מתחרות ומדידות, חופש מהדימוי העצמי שהייתי רגילה להחזיק בו, חופש מהיום יום, חיבור לעצמי ולגוף שלי.

אני הילדה שבשיעורי ספורט נסרחתי מאחורה, הילדה שהמורה צעקה עליה שהיא מעכבת את כולן, הילדה שהבינה שעדיף כבר להבריז,
אני שראיתי בספורט סבל טהור או רק אמצעי להרזייה,

רצתי אתמול 4 קילומטר!! ונהנתי מכל רגע!
רצתי ברצף 40 דקות, קצב סבתוש, בבגדים שלי לא בחולצת המירוץ ולא בבגדי ספורט ממותגים, בבגדים שהכי נוחים לי, עם הפודקסט שעושה לי טוב בנשמה.
כי זה חופש אמיתי! להנות. מהגוף, מעצמי, מהמסוגלות שלי
ולדעת שהכל בראש
או במקרה הזה באוזן😉😉😉"

שקד פלדי

"היי שקד של גיל 15 -
אני יודעת שלא קל, ויש חוויות שתרצי לשכוח אבל את לא, כי הזיכרון שלך יהיה מעולה גם לקראת גיל 30, וגם כי חברות שלך מידי פעם יזכירו לך-

את השיעורי ספורט שבהם הוצאת פטור ואיך עשית סיבוב באוטו או מקסימום, הליכה בקצב צב, ואיך תמיד בטיולים שנתיים הסתרחת מאחורה יחד עם מאבטח ומתוך חמישה ימים יום אחד נשארת במחנה עם אסתי, כי כמה אפשר להרגיש שאת מעכבת וכולם מחכים רק לך?

את תזכרי איך רצית להיות מוכנה לצבא ואיך זה לא קרה, איך בטירונות התפללת שהבראור יגמר והזכרת לעצמך שאפילו שאת בהו"ד שחושבות שהן הקרבי של חיל חינוך, את תהיי משקית עלייה ובלשבת במשרד ממוזג, להעביר שיעורים- את מעולה!

לדרום אמריקה או להודו את לא תטוסי משלל סיבות, אחת מהן זה כי את פוחדת לטרק ולהיות איטית מידי..

ככה יעברו להן עוד כמה שנים, עם התחושה הזאת שאת לא מספיק...

שקשה לך מידי ולמה אלוהים ברא אותך אוהבת כורסא ולא ריצה, אבל אל דאגה, בגיל 29, תעשי רשימה של 30 דברים שבא לך עליהם לפני גיל 30, אחד מהם יהיה לרוץ.

קצת לפני שהקידומת תתחלף, את תפרדי מהבחור החמוד שיצאת איתו שאחד הדברים שתלמדי מהזמן איתו זה כמה את באמת מדהימה. ואת אכן כזו!

אבל פרידה זה מבאס אז כדי להתעודד את תרשמי לאתגר ריצה, את תטילי ספק, כי את רגילה, אבל עד סוף האימון הראשון- את תרוצי!!!
ועד סוף האתגר, את אפילו תאהבי את זה! מבטיחה! ואז תדעי שאת מסוגלת ויכולה. יכולה לרוץ!!!

אני יודעת שאת לא מאמינה וחושבת שאין סיכוי, אבל יום זה יקרה, את תרוצי. ותהני מזה. את יכולה!"

עילית מורג

בעבר השתתפתי בקבוצת ריצה במשך יותר משנה עם מדריכה נהדרת, אבל התקשיתי להתמיד כי האימון נמשך שעה, בפארק שרחוק רק רבע שעה נסיעה מהבית, אבל הלוך וחזור זה כבר חצי שעה.. ולצאת מהבית, ולהיכנס לאוטו..וזה שבע בערב.. פעמיים בשבוע.. ולהפסיד שני ערבים בשבוע עם הילדים.. אז אחרי שעמדתי ביעד של מירוץ 5 ק"מ.. פרשתי.


ועכשיו, איזה כיף, יש לי את הריצה שלי במרחק צעד מהדלת, עם מאמנת אישית באוזן שמעודדת אותי ומרתקת אותי בתכנים שונים.. אז אני גם לומדת משהו חדש בכל פעם, גם נהנית, גם רצה (!!), גם מוציאה את הכלבה לריצה.. וגם חוזרת בהיי מטורף! וכל זה בחצי שעה מדלת לדלת ובזמנים שנוחים לי. ליגה!!"

לפרטים נוספים על האתגר הבא >>

כל הזכויות שמורות לLaliway בע"מ